לדאוג לעצמי כמו לילדי לדאוג לילדים 

יש סרט ביוטיוב שמראה שמבוגרים דורשים מילדים מה שאינם דורשים מעצמם.

בסרט רואים שני ילדים בני 14 מבקשים אש לסיגריה

מאנשים מבוגרים שמחזיקים סיגריה ביד.

"בני כמה אתם" , שואלים המבוגרים ,

ולאחר שהילדים משיבים, הם עונים להם בסגנון:

"אני לא נותן אש לילדים".

מישהו אפילו לקח מהם את הסיגריה.

מיד לאחר מכן, כל אחד מהמבוגרים קיבל מהילדים פתק ועליו רשום:

"אם אכפת לך מהבריאות שלי 

למה לא איכפת לך מהבריאות של עצמך?".

הרבה סיגריות כובו לאחר קבלת הפתק.

ראיתי את הסרטון הזה, וחשבתי לעצמי

שגם הילדים שלי גרמו לי לקחת אחריות על בריאותי.

אינני יכולה להגיד להם "זה לא בריא",

כשאני מראה להם שאינני לוקחת אחריות על הבריאות.

אינני יכולה להגיד להם על משהו "אל תאכלו אותו, זה לא בריא" 

כשהם רואים שאני בעצמי אוכלת דברים שמזיקים לבריאותי.

איני יכולה לעודד אותם לעשות פעילות גופנית, 

כשאני עצמי לא עושה שום פעילות ושוכבת כל היום מול הטלויזיה.

כדי שתהיה לכם הלגיטימציה לבקש מאנשים אחרים לחיות בריא,

אתם צריכים להוות עבורם מודל לחיקוי.

כלומר, עלינו לדאוג קודם לנו ולדרוש מעצמינו לפני שנוכל לדאוג לילדינו ולדרוש מהם.

הבעיה היא שאנו חושבים שלילים קטנים אינם רואים או לא מבינים.

מה שבטוח הם זוכרים.

זוכרים את סרטון הבטיחות בתחילת הטיסה:

קודם יש לשים את משיכת החמצן למבוגר ורק אח"כ לשים לילד.

למה?

1. להיות במצה הכרתי ובריאותי מתאים לעשות זאת לילד. הילד לא יוכל לעשות זאת למבוגר גם אם תהיה לו מסכת חמצן.

2. להראות לילד שצריך ואין ברירה: "הנה, גם אני עושה את זה"

יש לך בעיות סוכר?

צריך עזרה?

אני פה בשבילך.

איריס פלג